<h1>ארחות חיים הלכ' תלמוד תורה סימנים ז'—ט'</h1>
<h2>דף ס.</h2>
כתוב במסכת סופרים אין כותבין שמע הלל ומגלה לתינוקות ור' יהודה מתיר מן בראשית עד המבול מן ויקרא עד ויהי ביום השמיני ושאר כל הספרים אם הוא עתיד להוסיף עליו מותר ע"כ בפ"ד. והרמב"ם ז"ל כתב אין כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה ואם דעתו להשלי' עליה חומש מותר אבל כותבין ג' תיבות ולא יותר ע"כ. עוד כתוב בתשובת שאלה וכשנצטרך להביא ראיה מפסוק נשנה הכתב ונצייר אותו בצורה אחרת ונכתוב בכל תיבה אות א' או ב' אותיות והכלל שנניח קצת מהתיבה או נכתוב בסירוגין ואפי' מי שהתיר לכתוב פרשה לתינוק להתלמד דוקא להניח הלמוד. ואין הפרש בין כתיבה על הספר בדיו וכיוצא בו או לפתח על העץ או על המתכות או לרקם הכל אסור. ובכאן במצרים ראינו אותם לוקחים לוחות כסף וזהב ומפתחין עליהם שיר של פגעים ותולין אותן בצוארי הנערים ומנענו אותם מזה והזהרנו אותם בתכלית האזהרה. ואסור ליכנס באלו הלוחות או באלו הלוחות שיש בהם פסוקים מפותחים או מרוקמין לבית המרחץ או לבית הכסא. ומי שעושה זה מבזה את התורה. ואסור לכתוב בכתב אשורית שבו ניתנה התורה באמת אלו כתבי הקדש לבד ומעולם לא זזו ישראל להיות נשמרים מזה ואמנם אגרותיהן וספרי חכמותיהם וכתב חול שלהם הכל בכתב עברי ובעבור זה שינו הספרדיים וציירו צורות אחרות באותיות עד שחזר כאלו הוא כתב אחר כדי שיהיה מותר להשתמש בהם בדברי חול עכ"ל בתשובה והבעל האשכול ז"ל כתב גם כן שאין כותבין מגלה לתינוק להתלמד בה. והריא"ף והר' יהונתן ז"ל מתירין מפני הדחק להתלמד.
